אין להפנות לספרים האחרונים של סנג'רו המשכפלים מחקר מאחר והם מהווים מקורות משניים – חובה להפנות למאמרי המקור המהווים מקורות ראשיים

בין השנים 2005-2014, עסקתי במחקר המשלב בין מדע ומשפט. פרסמתי 17 מאמרים, שמתוכם, 14 היו משותפים ביחד עם פרופסור בועז סנג'רו (להלן: "סנג'רו"). היה לנו אף חוזה לספר בהוצאת אוקספורד בנושא בטיחות במשפט הפלילי. בזמן שעבדנו ביחד על הספר הוברר לי לתדהמתי, כי הוא פירסם ספר בעברית ושמו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם" (להלן: "הספר בעברית) ובין היתר, הוא שכפל בו כראות עיניו מכל המאמרים המשותפים (גם חומר ממאמר לא משותף שכתבתי עם אחר, נמצא בספר) וזאת ללא רשותי וללא מירכאות לסימון ציטוט. כתוצאה מכך, נוצר בינינו קרע עמוק. לאחר מכן, הוא ניסה לפרסם על שמו בלבד גם את הספר להוצאת אוקספורד. כשנודע להוצאת אוקספורד כי הוא לא קיבל את רשותי לפרסם את הספר על שמו לבד, היא ביטלה את פרסום הספר. לאור העובדה שסנג'רו לא הפנים את חומרת מעשיו ופרסם את הספר בהוצאה עצמית – הוצאת קינדל (להלן: "הספר באנגלית") פרסמתי את הפוסט "יש צדק בלונדון" המבהיר לציבור את האמת מאחורי אותם ספרים.

הפוסט הנוכחי נוגע לחובות החלים על צדדים שלישיים הרוצים להפנות לשני הספרים. כללים ברורים לציטוט מקורות משניים (secondary sources) כגון אלו בעמוד 178 ב- Publication Manual of the American Psychological Association  וכן כללים באוניברסיטאות בעולם ואפילו הנחיות לסטודנטים בארץ, מחייבים כך:

א.     לעשות כל מאמץ להשיג את מאמרי המקור ולהסתמך עליהם ולא על המקור המשני. להפנות למקור המשני רק במשורה.

ב.      במידה והמקור הראשי אינו נגיש וכותב המאמר לא קרא אותו, יש להפנות בהערת השוליים למקור המשני ובגוף הטקסט לציין את המקור הראשי!

הנה לדוגמא הנחיות  7,8של ד"ר יאנה לוי מאוניברסיטת אריאל:

הספרים של סנג'רו כוללים שיכפול מחקר ולכן הם מקור מישני לאותו מחקר. הפניה נכונה למחקר היא למאמרי המקור ולא לספר המשכפל. מאחר וסנג'רו שכפל מחקר ללא מירכאות לסימון ציטוט,  לא ניתן לדעת מה שייך למאמרי המקור ומה חומר של סנג'רו.  הספרים הם בבחינת מכשול בפני עיוור. מתברר, כי חוקרים, שופטים וסטודנטים טועים גם כאשר סנג'רו רושם את שמי בגוף הטקסט והם מפנים למקור המשני ולא למאמרי המקור.

לדוגמא, עורך הדין והעיתונאי ההגון ד"ר יובל יועז פרסם בעיתון גלובס סקירה על הספר בעברית. יועז הוטעה ולא כלל את שמי בסקירה למרות שסנג'רו הזכיר את שמי בגוף הטקסט. עולמי חרב עלי כאשר ראיתי את מחקרי מפורסמים בעיתון ומיוחסים לסנג'רו. לאחר פניה שלי למערכת גלובס הם החליטו לפרסם הבהרה בה מצוין כי שמי נשמט מהכתבה בטעות. תודה ליובל שלא הסכין עם הדרך הפסולה ודאג לתקן אותה ולו חלקית.

דוגמא נוספת התרחשה בקליניקה מסוימת באוניברסיטה מכובדת. סטודנטים תמימים פרסמו שלושה מאמרים בדפי האינטרנט של אותה האוניברסיטה. המאמרים התבססו באופן משמעותי על מחקר שלי, אולם הם כשלו והפנו למקור המשני – לספר של סנג'רו. זאת הם עשו גם כאשר סנג'רו הזכיר את שמי בגוף הטקסט. עולמי חרב עלי כשגיליתי כי התלמידים שהפנו למקור משני, בעצם מחקו את כל הקיום האקדמי שלי. הקרדיט על כל המחקר שעשיתי, עבר לסנג'רו רק כי עשה העתק הדבק לספרו. לאחר פניה תקיפה לאחראים על הקליניקה כי יש חובה להפנות למקור ראשי, המאמרים הורדו מאתר האוניברסיטה.

החובה להפנות למאמרי המקור מופנית כלפי כל חוקר שמתייחס למחקר הנדון. ככל שמדובר על חוקר שמפנה לספר במקום למאמרי המקור, והוא עשה כך בתום לב, הרי שחובה עליו לתקן. ככל שמדובר על אדם שמודע לקרע ביני לבין סנג'רו ובכל זאת הוא בוחר להפנות לספר ולא למאמרי המקור, אזי הוא עובר על כללי הציטוט במודע ויש בכך משום עבירה אתית.

ככל שמאן דהו רוצה להתייחס למחקרים, הנה קישורים למאמרי המקור אליהם יש להפנות במקום לספרים המנכסים וכן למאמרים נוספים שלי:

מרדכי הלפרט ומשה פרדס, "האומנם ניתן להרשיע על בסיס ראיה מדעית יחידה? המקרה של ראיית טביעת האצבע וראיית ה-"DNA עיוני משפט ל 399 (2007)

מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו "לקראת בטיחות במשפט הפלילי" עיוני משפט לו 416 (2013)

מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו - "מכשל החלפת ההתניות להרשעה מוטעית על סמך הודאה" מחקרי משפט כו 733 (2010)

דורון מנשה ושי אוצרי, "כמה שוקלת הודאה? – עיון מחודש בשאלת משקלן הבייזיאני של הודאות נאשם – תגובה למאמרם של הלפרט וסנג'רו", מחקרי משפט כז, 503 (2011)

מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו - בכל זאת היפוך במעמד ההודאה, תשובה לתגובתם של מנשה ואוצרי מחקרי משפט כז 529 (2011)

מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו, "טביעת אצבעות הסכנה של הרשעת חפים מפשע" גלילאו 30 (2010)

מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו, "מדוע אין להסתפק בבדיקת סמים לשם הרשעה" רפואה ומשפט 37, 123 (2007)

מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו, "בכל זאת אין להסתפק בבדיקת סמים לשם הרשעה" תשובה לתגובה של דורון מנשה ושי אוצרי. רפואה ומשפט 38 166 (2008)

בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט, "זהירות - טעויות בבדיקות על הצורך ברגולציה בתחום הראיות המדעיות ובגנות הצעת חוק חזקת אמינות למכשירי אכיפה" 55 ספר הרשעות שווא בישראל בעריכת רונית פלד, אפרת שהם ומאיר כרמון (2012)

בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט, "הסכנה שבהרשעה על סמך נשיפה (על בדיקת הנשיפה המתיימרת לאתר נהיגה בשכרות)" הפרקליט – ספר דיויד וינר על משפט פלילי ואתיקה 313 (תשס"ט)

דורון מנשה ושי אוצרי, "בדיקת שכרות ללא חשד סביר – הרהורים על החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 72), התשס"ו -2005", הפרקליט – ספר דיויד וינר על משפט פלילי ואתיקה  349 (תשס"ט)

בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט, "בכל זאת אין לבצע את בדיקת הנשיפה ללא חשד סביר; ובוודאי שמסוכן לבסס הרשעה עליה לבדה – תשובה לתגובתם של דורון מנשה ושי אוצרי" הפרקליט – ספר דיויד וינר על משפט פלילי ואתיקה 373 (תשס"ט)

בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט, "ראיות מדעיות מול מדע זבל" עלי משפט י"א, 425 (תשע"ד)

מרדכי הלפרט, "על יחודיות פרופיל ה-DNA, תיאוריה ותוצאות מסימולציה ממוחשבת של פרופילים גנטיים באוכלוסיה רחבה" רפואה ומשפט 39, 97 (2008)

מרדכי הלפרט, יורם פלוצקי ודוד אואן "התאמות חלקיות של פרופילים גנטיים באוכלוסייה רחבה: תיאוריה, תחזיות, דיון משפטי ומשמעויות מעשיות רפואה ומשפט" 41, 67 (2009)

Boaz Sangero and Mordechai Halpert, "A Safety Doctrine for the Criminal Justice System" 2011 MICH. ST. L. REV. 1293 (2012)

Boaz Sangero and Mordechai Halpert "Proposal to Reverse the View of a Confession: From Key Evidence Requiring Corroboration to Corroboration for Key Evidence" 44 U. MICH. J. L. REFORM 511 (2011)

Mordechai Halpert and Boaz Sangero, "From a Plane Crash to the Conviction of an Innocent Person: Why Forensic Science Evidence Should Be Inadmissible Unless it has been Developed as a Safety-critical System" 32 Hamline Law Review 65 (2009)

Boaz Sangero and Mordechai Halpert, "Why a Conviction Should Not Be Based on a Single Piece of Evidence: A Proposal for Reform", 48 Jurimetrics J. 43 (2007)