לאחרונה, נמצאה התאמה בין פרופיל די. אן. אי. מיטוכונדריאלי שהופק משערה שנמצאה על גופתה של תאיר ראדה לבין פרופיל די. אן. אי. מיטוכונדריאלי של א.ח - אדם שבשנת 2012 דיווח כי בת זוגתו א.ק הודתה בפניו כי רצחה את תאיר ראדה.
התוצר של ראית די. אן. אי. גרעיני באתר מסוים, הוא שני אללים. אלל אחד מגיע מהאב ואלל אחר מגיע מהאם. כדי לדעת את הנדירות של זוג אללים (נניח (7,9)) אין צורך לדגום את שכיחות הופעת הזוג באוכלוסיה (מה שמצריך מדגם גדול המכיל את כל הזוגות האפשריים). מספיק לדגום את שכיחות האללים הבודדים באותו אתר מכמה מאות פריטים, ואז להשתמש בנוסחת הארדי וינברג (ראה הנוסחה בנספח א של הפוסט הזה). כדי לחשב את נדירות הפרופיל הגנטי כולו המורכב מכמה אתרים משתמשים בכלל המכפלה בהסתברות. פרופיל כזה, מכיל כמות אדירה של אפשרויות. עד כדי כך, שבאופן תאורטי, בהזנחת אפשרות של טעות מעבדה ואוכלוסיות בהם נהוג נישואי קרובים, צירוף של מספר אתרים גובל לפעמים בייחודיות אנושית של הפרופיל.
לא כך שמדובר בדי. אן. אי. מיטוכונדריאלי. כולנו יורשים את די. אן. אי. המיטוכונדריאלי מהאם. אלמלא התרחשות מוטציות, לכולנו היה את אותו די. אן. אי. של האם המיתולוגית חווה. המוטציות הן אלו שיוצרות את השינויים בדי. אן. אי. ובעצם גורמות לעצי משפחה (מהאימא) בהם הדי. אן. אי. המיטוכונדריאלי זהה. עיקרון הארדי וינברג לא רלוונטי לחישוב נדירות הפרופיל מיטוכונדריאלי ועצים משפחתיים.
כיצד אם כך המדינה מתייחסת לשכיחות פרופיל מיטוכונדריאלי? אפשר ללמוד זאת מהצורה בה המדינה מתייחסת לנדירות פרופיל גנטי המופק מכרומוזום Y. רק לגברים יש כרומוזום Y אותו הם יורשים מהאב. אלמלא התרחשות מוטציות, לכל הגברים היה את אותו כרומוזום Y כמו לאדם הראשון. אולם המוטציות יוצרות עצי משפחה. אם התאמה ב-די אן אי מיטוכונדריאלי משייכת אדם לעץ משפחתי מצד האם, הרי התאמה בפרופיל המופק מכרומוזום Y משייכת אדם לעץ המשפחתי מצד האב.
לפני כשלוש שנים התייעץ איתי סנגור, לגבי מקרה שבו הייתה התאמה מפרופיל שהופק מכרומוזום Y. באותו מקרה, פרופסור עוזי מוטרו, מומחה תביעה, הציג שיטה לחישוב נדירות הפרופיל. הוא סימן ב -N את כמות הפרופילים במאגר. אם סריקה במאגר לא מניבה אפילו פרופיל זהה אחד, אזי הסתברות ההתאמה המקרית חושבה על פי הנוסחה:
2/(N+2)
עוזי עשה שימוש במאגר עולמי בעל 109379 פרופילים, שמתוכם 228 פרופילים של ישראלים. שימוש בנוסחה הניב כי שיעור הגברים באוכלוסיה העולמית, אשר להם פרופיל גנטי הזהה בכל 17 סמני כרומוזום Y לפרופיל שהופק מדגימת גבר שנלקחה מהלידן של המנוחה באותו תיק, נאמד באחד ל-54700 בערך. הוא המשיך והבהיר: "במילים אחרות, אם ניקח גבר אקראי ונבדוק את פרופיל Y שלו (ב-17 אתרים) הוא ימצא זהה לפרופיל שבדגימה מלידן המנוחה בהסתברות של 0.00183% (בערך) וימצא שונה בהסתברות של 99.998%". עוזי מוטרו לא סייג את עצמו ולא הבהיר כי באוכלוסיה הישראלית, המספרים יכולים להיות גבוהים בהרבה.
צורת חישוב הנדירות של פרופיל גנטי המופק מכרומוזום Y שקולה לחישוב הנדירות של פרופיל המופק מ-די. אן. אי. מיטוכונדריאלי. אלו אותן בעיות בהסתברויות. יושרה אקדמית ומשפטית ראויה היא כי אם משתמשים לחישוב הסטטיסטיקה במדגמים מחו"ל, אזי יש לעשות כן גם במקרה א.ח ולהיפך. ד"ר חן קוגל טען כי כאשר השוו את הפרופיל מיטוכונדריאלי למאגר המונה-26,000 פרופילים גנטים לא נמצאה אפילו התאמה אחת. אם כך, ועל פי צורת החישוב של פרופסור מוטרו מדובר על ראיה שמלמדת על נדירות של אחד חלקי 13,000 בערך.
לא חלפו שעות בודדות מאז הפרסום, וכבר נשמעו קולות שהתקשורת מייחסת אותם לפרקליטות, כי המאגר בחול לא רלוונטי ויש להתעלם ממנו. בהשוואה למאגר ישראלי התקבלו 9 התאמות מתוך 2000 פרופילים (אחד ל-200) ולכך יש להתייחס. וזה אומר כי יש בישראל כ-40,000 אנשים נוספים להם פרופיל כמו שנמצא על תאיר. אם פרופילים גנטיים בחול לא רלוונטיים לפרופילים בישראל, מדוע עוזי מוטרו לא ציין אפשרות דרמטית שכזאת בחוות הדעת שלו על נדירות פרופיל שהופק מכרומוזום Y? ההבדל בין הסתברות של אחד לחמישים וארבע אלף, לחצי אחוז הוא שמים וארץ. השימוש בהסתברויות שהתקבלו ממאגר גדול בחול, כאשר זה משרת את מטרות התביעה, בעוד הטענה כי יש להשתמש במאגר ישראלי בלבד, כאשר זה אינו משרת את מטרות התביעה, הוא מדע מונחה מטרה והוא פסול לחלוטין.
בספרות העוסקת הערכת ראיות במשפט הפלילי ידועים המושגים כשל התובע (prosecutor's fallacy) וכשל הסנגור (Defense attorney's fallacy). כשל התובע נובע מההנחה המוטעית כי הסתברות האשמה האפריורית המופיע בנוסחת בייס היא תמיד 50% ללא תלות בראיות המקרה. הכשל הוא המחשבה המוטעית כי אם החיובי הכוזב של ראיה הוא חצי אחוז, אזי גם הסתברות האשמה היא 99.5% תמיד, בכל מקרה ומקרה. מהצד השני, כשל הסנגור נובע מההנחה שההסתברות האשמה האפריורית המופיעה בנוסחת בייס היא נמוכה מאד בכל מקרה ומקרה, ללא תלות בראיות האחרות. על פי כשל הסנגור, ראיה שהחיובי הכוזב שלה הוא חצי אחוז מלמדת שיש בישראל 40,000 שהראיה תצביע עליהם ועל כן, הראיה חסרת משקל ואפשר להתעלם ממנה תמיד. הכשל הוא באותם מקרים שאותו חשוד אינו אדם אקראי מתוך אותם 40,000 אלא הוא אחד שראיות משמעויות אחרות קושרות אותו לפשע. במקרה שלנו, לאור הראיות האחרות כנגד א.ק. ראיה שהחיובי הכוזב שלה הוא חצי אחוז היא משמעותית ביותר. אציין, כי החיובי הכוזב בהשוואות טביעת אצבע נע בין 0.16% (בניסוי של האף בי אי) ל-1.6 אחוז (בניסוי מסוים באקדמיה). זהו סדר הגודל בהשוואת די. אן. אי. מיטוכונדריאלי במקרה הנוכחי. ובכל זאת, התביעה אינה מתעלמת מראיית טביעת האצבע אלא משתמשת בה, שלא בצדק אפילו כראיה יחידה להרשעה!
במקרה הנוכחי, הטענה שאפשר להתעלם מראיה של התאמה בדי. אן. אי. מיטוכונדריאלי, כי היא יכולה להתאים גם לרבים אחרים לוקה בכשל הסנגור. רק שהכשל הזה מגיע הפעם מכיוון התביעה שרוצה כנראה להמעיט ככל האפשר מהראיות כנגד א.ק. זאת בניגוד צורם לפרשנות המפלילה שניתנה לכל בדל ראיה שהוא לכאורה כנגד זדורוב.
אמת מדעית אמורה להיות אובייקטיבית ולא תלויה במטרה. אני סבור שחוות דעתו של מוטרו מוטעית. באותה נשימה אני סבור שהתאמה בהשוואה של די. אן. אי. מיטוכונדריאלי היא ראיה נסיבתית משמעותית, שמחזקת מארג של ראיות אחרות, למרות שאינה יכולה להפליל בעצמה. על החוזק הראיתי של ראיה כזאת יצטרכו לדון באופן מדעי אמיתי ואובייקטיבי, ולא כתלות במטרה אותה רוצים להשיג. וכאשר תמצא הדרך, היא תצטרך להיות מיושמת בכל התיקים בישראל, ולא רק במקרה בודד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה