פרשת תאיר ראדה – כשל התובע וכשל הסנגור בהערכת משקל ראיית די אן אי מיטוכונדריאלי

כשל התובע (prosecutor's fallacy) וכשל הסנגור (defense attorney's fallac) הם הטיות קוגניטיביות שהתגלו בתחום המשפטי על ידי וויליאם תומפסון ואדוארד שיומאן ב-1987. הכשלים הללו ניתנים לאפיון באופן מדויק בעזרת נוסחת בייס  (ראו מאמר שפרסמתי ביחד עם עו"ד משה פרדס). בפוסט הנוכחי אנסה להסביר את הכשלים באופן אינטואיטיבי בלי שימוש בנוסחת בייס ובהסתברויות מותנות.

דמיינו לכם שעבריין השאיר בזירת פשע בעיר קצרין, פרופיל גנטי, אשר השכיחות שלו באוכלוסיה בישראל היא אחד ל-200. דמיינו שהפרופילים מחולקים באופן אחיד בכל חלקי המדינה. דמיינו חשוד, שגם לו פרופיל גנטי שכזה. כשל התובע הוא הטענה השגויה, כי כי מאחר ונדירות הפרופיל בישראל היא 0.5% בלבד, אז ההסתברות שהחשוד הוא העבריין (הסתברות האשמה האפוסטריורית) היא תמיד ההסתברות המשלימה ל-100% - היינו  99.5%. זהו כשל. שכן לא הבאנו בחשבון את הראיות האחרות באותו מקרה או העדר כאלו. 

נניח שהחשוד הוא אדם אדם אקראי מקריית גת, שפרט להתאמה בפרופיל הגנטי אין שום ראיה אחרת נגדו. תחת הנחת הומוגניות האשמה, היינו שכל אחד מתושבי המדינה אשם באותה מידה, הסתברות האשמה האפריורית, (זאת ללא ראיית הפרופיל הגנטי) היא אחד חלקי כל תושבי המדינה – היינו אחד חלקי שמונה מיליון. העובדה שלעבריין יש פרופיל גנטי ששכיחותו באוכלוסיה היא חצי אחוז, מצמצמת את אוכלוסיית החשודים, מכל תושבי המדינה, ל-40,000 בלבד. לכן, הסתברות האשמה האפוסטריורית של החשוד (זאת שכוללת גם את הראיה הגנטית) עולה מאחד חלקי שמונה מיליון, לאחד חלקי 40,000. למרות שההתאמה הגנטית העלתה את הסתברות האשמה של החשוד פי 200, עדיין, הסתברות אשמה של אחד חלקי 40,000 היא הסתברות אשמה קלושה שאינה מצדיקה אפילו זימון לחקירה. בוודאי שלא מדובר על הסתברות אשמה של 99.5%.

כשל הסנגור הוא הכשל ההפוך. הסנגור טוען כי אותה ראיה חסרת כל משקל, שכן יש בישראל 40,000 אנשים כמו החשוד, והסתברות אשמה של אחד חלקי 40,000 היא הסתברות אשמה קלושה שאינה מצדיקה אפילו זימון לחקירה. הסנגור צודק במקרה שהחשוד הוא אדם אקראי ואין עוד ראיות נגדו. אז אין בכוחה של הראיה לבדה להפליל את החשוד. אבל אם יש ראיות אחרות, אזי הסתברות האשמה האפריורית אינה אחד חלקי שמונה מיליון. נניח שהסתברות האשמה האפריורית, היא בשיעור של 50%. במקרה כזה, אפשר להראות כי ההתאמה הגנטית, מעלה את הסתברות האשמה מ-50% ל-99.5%.

אם נרצה לתת לכשל הסנגור אינטרפרטציה, דמיינו שמדובר על חשוד שיש כנגדו ראיות משמעותיות. בן הזוג שלו טוען שהוא הודה בפניו בביצוע רצח. בן הזוג טוען שראה בגדים מגואלים בדם. החשוד הודה בפני אנשים נוספים כי ביצע את המעשה. התברר שיש לחשוד מחשבות על דם ורצח. החשוד גם ניסה לתקוף בזכוכית אדם אחר. בנוסף, החשוד גר בקצרין. עובדה זאת מחזקת את הראיות נגדו שכן אנחנו יודעים שהמשטרה התמקדה רק בחשודים בקצרין. המשטרה הרי לא עצרה אנשים מפתח תקווה שזרקו את המכנסיים שלהם באותה תקופה. אם כך, איננו מתחילים מהסתברות אשמה האפריורית של אחד חלקי שמונה מיליון. אלא אנו מתחילים עם העדויות המתוארות אשר יהיו כאלו שיחשבו כי הן עולות להסתברות אשמה אפריורית של 50:50 (ויהיו כאלו שיחשבו שאף יותר). ומכאן, שהפרופיל הגנטי מעלה את אותה ההסתברות אשמה אפריורית של 50:50 פי 200, והופך אותה ל-99.5%. אם כך אין מדובר על ראיה עם משקל אפסי, אלא על ראיה העשויה להיות ההבדל בין זיכוי אדם מחמת הספק, לבין הרשעה מעבר לספק סביר. זהו כשל הסנגור.

לא קשה לראות את הדמיון בין הפוסט לבין פרשת תאיר ראדה. קולות בפרקליטות, כפי שעלו בתקשורות, הפחיתו משמעותית ממשקל הראיה. הטענה הייתה כי הפרופיל הגנטי יכול להתאים לעשרות אלפי אנשים. טיעון זה, הוא בדיוק כשל הסנגור. ומי ששוגה בכשל זה הם גורמים בפרקליטות, שלקחו על עצמם את תפקיד הסנגור של א.ק. הדבר צורם מאד, שכן הפרקליטות מייחסת לראיות אחרות עם שיעור שגיאה דומה, משקל גבוה במיוחד.  סדר הגודל בשגיאה חיובית בבדיקות סמים, הוא אחוז. שיעור החיובי הכוזב בראיית טביעת אצבע הוא בסדר גודל של חצי אחוז בממוצע. הנה טבלה שמסכמת את השגיאה בהשוואת טביעות אצבעות כפי שהתגלו בניסויים שונים:

טבלת שגיאה בראיית טביעת האצבע

שגיאה שלילית/רגישות	שגיאה חיובית/ספציפיות	הניסוי
שגיאה שלילית 7.5% רגישות 61% (הסיבה שהסכום אינו 100% בגלל שיש אפשרות ל-Inconclusive	שגיאה חיובית 0.147% ספציפיות – 88.7% (הסיבה שהסכום בין שניהם אינו 100% בגלל שיש אפשרות ל-Inconclusive	Noblis-FBI Experiment ניתוח תוצאות של המחברים
שגיאה שלילית של 10.9% רגישות 89.1%	שגיאה חיובית של 0.165% ספציפיות של 99.835%	Noblis-FBI Experiment ניתוח תוצאות של  NIST - Expert Working Group on Human Factors in Latent Print Analysis
שגיאה שלילית 7.88% רגישות 92.12%	שגיאה חיובית 0.68% ספציפיות 99.32%	Jason M. Tangen et. Al
שגיאה שלילית של 27.81% רגישות -  72.19%	שגיאה חיובית 1.65% ספציפיות 98.35%	Matthew B. Thompson et. al

ובכל זאת, למרות שמדובר בראיות עם שגיאה בסדר גודל של חצי אחוז, התביעה לא מפחיתה בערכם. להפך, התביעה משתמשת בהם להרשעה כראיה יחידה!

אני בהחלט חושב שראוי לבדוק את המשקל שיש לתת להתאמה בדי אן אי מיטוכונדריאלי באופן קפדני. יש נקודות  שלא עלו בפוסט הנוכחי שעשויות להפחית את משקלה ויש כאלו שאולי להגדילה. אולם הדבר אמור להיעשות באופן אובייקטיבי ולא באופן מונחה מטרה. אין זה ראוי כי כאשר המטרה להרשיע נאשם, ישתמשו בקריטריונים מדעים מפלילים וכאשר חשוב לתביעה לזכות את א.ק ישתמשו בקריטריונים אחרים. אמת מדעית יש רק אחת והיא אינה תלוית מטרה. אם המשטרה והפרקליטות היו מביעים כלפי הראיות כנגד רומן זדורוב את אותה מידת ספקנות שהם מביעים כלפי הראיות כנגד א.ק, רומן לא היה מזומן לחקירה ובוודאי שלא היה מועמד לדין.  

ישוחרר רומן זדורוב מכלאו, ויפה שעה אחת קודם.